חצי האי פיליון במיתולוגיה היוונית

הר פּיליון היפהפה והנופים המרהיבים שמסביבו היו אבן שואבת גם בעת העתיקה, ושימשו תפאורת רקע לכמה מסיפורי המיתולוגיה היוונית.

פּיליון נודע כביתם של הקנטאורים, אותם  יצורי כלאיים שנולדו מהאיחוד בין איקסיון מלך תסליה לבין נפלה; משום כך, נקרא פּיליון בעת העתיקה גם "הר הקנטאורים." ליצורים המשונים הללו היה פלג גוף עליון של בני-אנוש, ופלג גוף תחתון של סוס. הם נודעו כחובבי יין ונשים, וכן כיצורים אגרסיביים מאוד. הקנטאור המפורסם ביותר היה כיירון, בנם של כרונוס ושל פילירה, בת אוקיינוס. הוא התגורר במערה בפּיליון, לימד רפואה והשתמש בסגולות המיוחדות של עשבי המרפא שגדלו על ההר, וכן התמחה באמנות הציד, המלחמה והמוזיקה. הוא לימד רבים מגיבורי המיתולוגיה היוונית, בהם גם אכילס, תזיאוס ויאסון; וגם הרופא הראשון אסקולפיוס, שהתגורר בקרבת מקום, למד מכיירון כמה מסודות הרפואה. יתרה מזאת, אזור פּיליון התפרסם בעת העתיקה בתחום הרפואה, בזכות צמחי המרפא הרבים שצמחו על ההר והעניקו מזור למגוון רחב של מחלות. בניגוד לשאר הקנטאורים הפוחזים, כיירון היה אדם טוב לב, חכם ומקורב מאוד אל בני-האדם. במערה שעל פי האגדה התגורר בה הקנטאור כיירון ניתן לבקר גם היום בקרבת הכפר מילייס. האגדה מספרת על שני קרבות עזים שהתחוללו בפּיליון: הגיגנטומכיה, כשהענקים ביקשו להעתיק את פּיליון ממקומו ולהניח אותו במרומי הר אוסה, על מנת לתקוף את האלים האולימפיים; ולאחר מכן גם הקנטאורמכיה, הקרב בין הקנטאורים ללפיתים בעקבות הניסיון לחטוף את היפודמיה.

בנוסף לקנטאורים, נראה שבפּיליון התקיימה חתונתם של פלאוס, מלך המירמידונים, ושל הנראידה תטיס, הוריו של אכילס, גיבור מלחמת טרויה. במהלך אותה חתונה, התקיים גם האירוע שהוביל למלחמת טרויה – תחרות היופי הראשונה בתולדות האנושות, כשנסיך טרויה פאריס נדרש לשפוט בתחרות ולהעניק תפוח זהב לאישה היפה ביותר. הוא בחר להעניק את תפוח המריבה לאלה אפרודיטה, ועורר את כעסן של האלות הרה ואתנה.

הר פּיליון נבחר גם כמעון הקיץ של האלים האולימפיים, ועל פסגתו נמצאה המערה העתיקה של זאוס, לשם נהגו לעלות המקומיים בימים היבשים והחמים ביותר של השנה כדי להתחנן בפני ראש האלים שישלח להם מעט גשם.

 

האזור קשור קשר הדוק גם לסיפור הארגונאוטים המיתולוגי. על פי האורקל מדלפי, המלך פליאס אמור היה לאבד את כיסאו ל"אדם בסנדל אחד," כפי שכונה יאסון לאחר שאיבד את הסנדל שלו בזמן חציית נהר אנברוס. וכך, כשפליאס ראה מולו את יאסון בסנדל אחד בלבד, הוא נמלא חשש, וכדי לסלק אותו מדרכו אתגר אותו לצאת למסע ארוך לארץ קולכיס, כדי להביא משם את גיזת הזהב, סמל לעושר ולשגשוג. לכבוד אותו מסע נבנתה ה"ארגו", ספינה קלה ומהירה שנקראה על שם הנגר המהולל ארגוס, שהשתמש בעץ מהר פּיליון. יאסון הפליג מלולקוס (וולוס של ימינו), ולמסע הצטרפו גם כמה מהגיבורים החשובים ביורת בעת העתיקה, כמו הרקולס ואורפיאוס. בדרכם, עצרו הארגונאוטים בכמה מהכפרים של פּיליון, כמו ארגלסטי ואפיסוס, ומהמעיין שלו הם שתו והצטיידו במים לקראת מסעם הארוך.

יאסון היה בנו של מלך לולקוס, ונקרא במקור דיומדס, אלא שאביו ביקש להגן עליו מפני דודו פליאס, שחמד את כס המלוכה. הוא שלח את בנו להתחנך אצל כיירון, והקנטאור שינה את שמו ליאסון (מהמילה 'טיפול'). לימים חזר יאסון ללולקוס, אלא שהמלך פליאס כבר ישב על כס המלוכה וביקש כאמור לסלק מדרכו את אחיינו, מחשש שאכן ידיח אותו כפי שחזתה האורקל. הוא שלח אותו לקולכיס הרחוקה בתקווה שלא יחזור לעולם; אלא שיאסון והארגונאוטים הגיעו ליעדם בשלום, ואף השלימו את משימתם והשיגו את גיזת הזהב, בסיועה של מדיאה, בתו של מלך קולכיס, שהתאהבה ביאסון.

עם שובו של יאסון ללולקוס, גילה שדודו פליאס רצח כל טוען אפשרי לכתר, כולל הוריו, והחליט לנקום. מדיאה כישפה את בנותיו של פליאס, שקיצצו את אביהן לחתיכות קטנות ובישלו אותו. יאסון והארגונאוטים כבשו את העיר (וולוס של ימינו), והעניקו את כס המלוכה לדודנו של יאסון, אקסטוס, בנו של פליאס, שליווה את הארגונאוטים במסעם. יאסון עצמו הפליג עם מדיאה לקורינתוס, אך לאחר שעזב את המכשפה כדי להינשא לבתו של המלך קריאון, נקמה מדיאה את נקמתה והרגה את המלך, את בתו וגם את שני ילדיה המשותפים עם יאסון. סופו של יאסון עצמו אינו ברור (יש הטוענים שחזר למדיאה, ויש המספרים שחרטום הספינה שלו נפל עליו והרג אותו).